לביטוח בע"מ נ' בע"מ ואח'

פסק דין

עסקינן בתביעת שיבוב של התובעת, חברת ביטוח, נגד הנתבעות על סך 55,992 ש"ח בגין תגמולי ביטוח ששילמה למבוטח מר יהונתן ירימי (להלן: "המבוטח") והוצאות שנגרמו לה בעקבות ארוע מיום 1/9/2010 בו עלה רכב מ.ר. 99-589-63, אשר בוטח על ידה, באש (להלן: "הרכב").

המבוטח רכש את הרכב מן הנתבעת 2 העוסקת במכירת כלי רכב משומשים מיד ראשונה, כאשר הנתבעת 1, חברה העוסקת בהחכרת כלי רכב לפרטיים ולמוסדות, הייתה רשומה כבעלי הרכב. החזקה ברכב עברה לידי המבוטח כ- 5 ימים לפני הארוע. התובעת גורסת, כי הנתבעות, אחראיות באחריות נזיקית וחוזית לארוע, שכן לטעמה ובהתאם לחוות דעת מומחה שהציגה סביר לקבוע שהשריפה ארעה עקב התקנות שהותקנו ברכב טרם נמסר לידי המבוטח. הנתבעות טוענות מצידן, כי לא הוכחה אחריותן הנזיקית או החוזית, כך במיוחד שהרכב נמכר במצבו (AS IS). לטענתן, לארוע השריפה יכולות להיות סיבות מגוונות ומכל מקום האחריות שניתנה למבוטח אינה תקפה כאשר המדובר באירוע שריפה.

אסקור איפוא את הראיות שנשמעו, אקבע את העובדות, את המצב המשפטי והמסקנות המתבקשות.

הראיות שנשמעו

מטעם התובעת העידו המבוטח, אשתו וחמותו שהיו נוכחות בעת שריפת הרכב, המומחה אשר סלוצקי שחווה דעתו בנוגע לכשל שהביא לשריפת הרכב, טפסר יצחק עופר החוקר מטעם רשות הכבאות וההצלה שהגיע למקום מיד לאחר אירוע השריפה ושמאי התובעת מר גווילי אהרון שבדק את הרכב וחיווה דעתו בנוגע לנזקים שנגרמו לו. מטעם הנתבעות העידו מר שמואל גאולי, מנהל שירות ארצי אצל הנתבעת 2, המומחה, אלי היינה, שחווה את דעתו מטעם הנתבעות ומר אבנר בהיר, שמאי מטעם הנתבעות שעדותו הובאה על דרך תצהיר ולא חוות דעת.

על ההשתלשלות טרם רכישת הרכב ועד למועד בו נשרף, העידו המבוטח, אשתו וחמותו. אבהיר כבר כאן, כי עדויות אלה מהימנות בעיני. ניכר, כי מדובר באנשים מן הישוב, אנשים כנים וישרים שרכשו רכב ונקלעו למצב אומלל שלאחר 5 ימים בלבד עלה באש. לעדים אלה אין כל אינטרס בתביעה. המבוטח, שפנה לנתבעת-2 מיד לאחר הארוע ולא הצליח לקבל מענה כלשהו מן הנתבעות פנה לחברת הביטוח, קיבל את כספו מחברת הביטוח וכיום, שנים אחרי הארוע אין לו עניין ממשי בתביעה וזאת גם אם אניח שבעקבות פסק דין לטובת התובעת יוכל אולי לקבל את נזקיו העקיפים מן הנתבעות.

המבוטח, התייצב לדוכן העדים עם תיק מסמכים מקוריים והסתמך בעדותו על תרשומות שערך בזמן אמת ועל מסמכים ששמר, עד ירידה לפרטי פרטים, כמו שובר הרחיצה של הרכב שקיבל מן הנתבעות לאחר רכישת הרכב. ניכר, כי מדובר באדם שמקפיד בפרטי הפרטים ותיאורו היה ממוסמך ומהימן. המבוטח סיפר ארוכות על ההשתלשלות טרם רכישת הרכב ועל החלטתו לרכוש לבסוף את הרכב הזה.

המבוטח סיפר, כי הגיע לסוכנות הנתבעת 2, ביום ה- 6/8/10 ובא בדברים עם הגב' נטלי פרץ מטעמה, בחן מכוניות שונות ואת המכונית הספציפית שנמסר לו, כי עברה בדיקה המצביעה על תקינותה וטיפולים בזמן. אמנם ב"כ הנתבעות התנגד שהמסמכים אודות הבדיקה שהרכב עבר יוגשו לתיק בית המשפט שכן לא גולו בגילוי המסמכים ולא הוגשו במסגרת תיק המוצגים, אך אין לי ספק שהמבוטח דובר אמת בעניין זה. יתירה מזו מדובר במסמכים הנמצאים בשליטת הנתבעות, שהופקו בעת שהרכב היה בחזקת הנתבעות ונמסרו על ידן למבוטח. הלכה למעשה הן אלה שהיו צריכות לגלותן ולהציגן ואך תמוה בעיני כי לא עשו כן.

המבוטח סיפר, כי לאחר שפורטו לפניו הנתונים על רכב, יצא עם הגב' נטלי לראות את הרכב, ואף ביקש באותו מעמד לראות את הרכב מבפנים. במעמד זה, הבחין בצורך בתיקוני צבע, ביקש להחליף את הצמיגים עם צמיגי הרכב שלו, פתח את מכסה המנוע וגילה שהרכב בלי מצבר, לא היה מותקן רדיו וכן הבחין, כי הקודנית הייתה עם כמה לחצנים שבורים. לגבי המצבר, אמרה לו הגב' נטלי שיקבל את הרכב עם מצבר חדש ורדיו דיסק. במפגש ראשון זה שילם המבוטח סכום של 500 ₪ על מנת שהרכב ישמר עבורו ופעל על מנת להשיג מימון.

ביום ה- 27/8/10, מועד השלמת העסקה, סיפר המבוטח, כי הבחין שברכב הותקנה קודנית חדשה וכן בעודו יושב במקום, קראה הגב' פרץ לאחד העובדים שנסע לטירה עם הרכב וחזר לאחר שהותקן רדיו קנווד ומצבר חדש. העד עצמו החליף את הגלגלים עם רכבו, חתם על המסמכים ונסע עם הרכב. המבוטח קיבל שובר לשטיפת הרכב וניצל אותו בו ביום.

המבוטח העיד, כי נאמר לו שיש אחריות שנה על כל הדברים, קרא את האחריות אבל לא דיברו על הנושא של שריפה.

המבוטח הוסיף, כי לאחר שקיבל את הרכב לידיו, לא ביצע בו שום התקנות וכן פרט את השימוש שנעשה ברכב, בין היתר נסיעה הלוך חזור למגדיאל באותו סוף שבוע, והחל מיום א', השתמשה ברכב אשתו, לצורך נסיעות קצרות. ביום רביעי, 1/9/10 בשעות הבוקר המוקדמות התקשרה אליו אשתו ואמרה לו שהרכב נשרף.

המבוטח התקשר מייד לנתבעת 2, דיבר עם הגב' פרץ, אמר לה שהרכב נשרף, והיא אמרה שהיא צריכה לבדוק עם המנהל שלה, אפוא נכנסת האחריות. לאחר כחצי שעה, חזרה אליו וטענה, כי דיברה עם מנהל המכירות ומנהל המכירות אמר שהאחריות לא תופסת בקטע של שריפה, משכך ומשהושב ריקם על ידי הנתבעת-2, עשה המבוטח את הפעולה הטבעית שעושה כל אדם סביר במצבו והפעיל את פוליסת הביטוח.

בחקירה הנגדית הבהיר המבוטח, כי אמנם חתם על מסמך שריון העסקה ביום 6.8 אבל לקח את הרכב לחזקתו רק ב- 27.8 ובמועד זה חתם על יתר המסמכים. כאשר הוצג לפני העד הסעיף בחוזה המדבר לגרסת הנתבעות בהעדר כיסוי לשריפה, השיב העד, כי הוא סבר שהסעיף כולו מתייחס לאירוע בטחוני. המבוטח הבהיר, כי לא היה עד להתקנות שבוצעו ברכב והוסיף כי לאחר השריפה לא פנה בכתב לנתבעת, אלא פנה פניה טלפונית.

אשתו של המבוטח העידה, כי היא ובעלה רכשו את הרכב לצורך השימוש שלה ואולם בעלה בלבד עסק בתנאי הרכישה. הרכב הגיע לביתם ביום שישי בצהריים, היה אצלם בחניה, לאחר שעתיים נסעו לשבת במגדיאל, בשבת הרכב לא נסע, במוצאי שבת חזרו הביתה, ומיום ראשון עד ליום השריפה שהתרחשה ביום רביעי נסעה עם הרכב נסיעות קצרות להסעה של בית הספר, לגן ולמקום עבודתה שנמצא במרחק של כ- 20 דקות נסיעה מן הבית.

ביום האירוע, הגיעה לגן של הילדה, כיבתה את הרכב נכנסה לגן ופתאום נשמעו צעקות שרכב נשרף, רצו החוצה וראתה שזה הרכב שלה. העדה שבה והעידה שהמנוע היה כבוי, המפתחות אצלה ביד עובר לשריפה. אשר להתקנות שנטען שאולי עשו ברכב, השיבה, כי לא עשו שום התקנות ברכב וכן לא עשו שימוש במצת לצורך הדלקת סיגריה, הטענת פלאפון או משחקים. העדה לא זכרה אם השאירה את החלון השמאלי ברכב פתוח בעת שיצאה לגן.

כאשר נשאלה אודות הגרסה שנמסרה לחברת הביטוח כאילו הרכב היה מונע השיבה, כי ברגע שהגיע חוקר המשטרה מסרה לו גרסה ונגמר הטיפול שלה ברכב. היא עצמה לא מסרה את ההודעה לחברת הביטוח.

חמותו של המבוטח העידה, כי הצטרפה ליום הראשון בגן עם בתה והנכדה ובעת השריפה היו בתוך הגן. כאשר נשאלה אם הרכב היה מונע השיבה, כי בפירוש לא, המפתחות היו ביד של בתה. העדה לא זכרה אם התירו את החלון פתוח.

כפי שפתחתי וציינתי עדויות אלה מהימנות בעיני, הנתבעות לא טרחו להביא כל עדות או ראיה שיש בהן כדי לסתור את הדברים, ולפיכך בהסתמך על עדויות אלה, אני קובעת את העובדות הבאות: